"הריקוד המודרני של מיכל ספיר הוא רומן תקופה נועז ויפהפה. הוא סובב סביב ברלין ותל אביב בשנים 1930-1929, שנים גורליות בהיסטוריה של המאה העשרים, ובכלל זה גם בהיסטוריה של האמנים היהודים באירופה ובארץ. הספר כתוב בדרך המזכירה את טכניקת הסמפול הנהוגה במוזיקה. בכל אחד מחמשת הפרקים משתמשת ספיר בכתביו של יוצר מרכזי אחד או יוצרת מרכזית אחת שפעלו באותה עת דרמטית – מוריס מרלו-פונטי, דוד פוגל, ולטר בנימין, אלפרד דבלין ולאה גולדברג – וכותבת במילותיהם ובסגנונם סיפורים שהם לא כתבו, אבל יכלו אולי לכתוב. בין הסיפורים מקשרת, כחוט אריאדנה חמקמק, דמותה של הרקדנית הגרמנייה-יהודייה ולסקה גרט, שיצרה עבודות יחיד ניסיוניות ושיתפה פעולה עם אמנים אוונגרדים, ובהם גם אמני דאדא. הקריאה בהריקוד המודרני מזמינה אותנו לחוות ולחשוב מתוך גופם ורוחם של מי שאין להם מקום ושפה משלהם, או לפחות חשים זרים במקומם ובשפתם. זוהי חוויה רגשית ואינטלקטואלית מפתה, טורדת ומאיימת. הספר חותר כנגד מהותו כרומן ריאליסטי, מחקה מציאות. הוא אינו מאפשר לנו לייצב נקודת תצפית ולחוש ב"בית". במקום זאת הוא כופה עלינו להזדהות עם היסטוריות תרבותיות אלטרנטיביות: אקס-טריטוריאליות, פמיניסטיות וקוויריות. מיכל ספיר יצרה כאן בריקדה מוסרית שאי-אפשר להתעלם ממנה או לעקוף אותה, שהיא גם מונומנט לשוני מרהיב, המפגין מחווה גדולה לאמנות המודרנית"-- יגאל שוורץ --