רכוש שנשכח חושף פרשה עלומה בתולדות היישוב ובתולדות מדינת ישראל, שיש לה השלכות אקטואליות על עשיית צדק עם קורבנות השואה. בהתבסס על חומר ארכיוני שנאסף בארץ ובחו"ל מגלה כץ בספרו הנוכחי כי ראשיתה של הפרשה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, עת ביצעו יהודים רבים מאירופה השקעות כלכליות בארץ ישראל. ההשקעות כללו רכישת בתים, קרקעות עירוניות וחקלאיות וכן השקעות פיננסיות ובנקאיות. לימים התברר שרבים מן המשקיעים בארץ-ישראל נספו בשואה. רבות מן ההשקעות נתפסו בידי "הממונה על רכוש האויב", חלק נתפסו בידי האפוטרופוס הכללי, חלק נותר בבנקים וחלק נשאר בידי החברות למכירת קרקעות. חלק מקרקעות הנעדרים פעלה הקרן הקיימת לישראל להעביר לידיה ולידי חברת הבת שלה הימנותא, וכך לשמור אותם בידיים יהודיות. יוסי כץ חשף בשנת 1997 לראשונה את עובדת הימצאו בישראל של רכוש השייך לקורבנות השואה, הוא תובע בספרו למנות ועדת חקירה בלתי תלויה שבהתבסס על ממצאי הספר ומחקר נוסף תאתר את הרכוש על כל מרכיביו שנמצא בארץ; שהרשויות של הרכוש שבעליו החוקיים לא יימצאו. כץ ממליץ לייעד רכוש זה לטובתם של הניצולים ולחקר השואה והנצחתה. מחקרו של יוסי כץ הוא מחקר חלוצי במלוא המשמעות של המושג, מדובר בעבודת מחקר חשובה