ספר זה מורכב משבע-עשרה מסות מחקר החושפות פניו שונות בחייו, בכתיבתו ובעולמו של מיכה ברדיצ'בסקי (1921-1865), מחשובי יוצריה של הספרות העברית החדשה ומראשי מבססיה של הלאומיות העברית החילונית. אחדים מפרקיו מגוללים מהלכים משמעותיים בחייו שטבעו את חותמם ביצירתו. פרקים אחרים מוקדשים לעיון בכתיבתו הסיפורית התלת-לשונית, לבחינת עמדותיו ודעותיו בסוגיות-יסוד בחיים ובספרות, ולשרטוט מסכת הקשרים האישיים והספרותיים בינו לבין סופרים והוגים מבני זמנו או מבין המאוחרים יותר, מפרידריך ניטשה ועד עמוס עוז. ביסודם של פרקי הספר מונחת תפיסה מחקרית, הרואה את חייו של ברדיצ'בסקי ואת יצירתו כמכלול מורכב אחד, שהבנתו מותנית בהיכרות שלמה עם שלביו המתחלפים ואגפיו המסועפים - סיפורת, מסה וביקורת, עיבוד אגדות וכינוסן ומחקרי קדמוניות. שם הספר - כשם אחד ממאמריו המוקדמים של ברדיצ'בסקי - מבטא אחד מן הפרדוקסים העמוקים בדמותו של האיש, שהעמיד במרכז הגותו וסיפוריו את מושג החיים בבחינת מימוש רגשי-ארוטי של יצרים ראשוניים, אך בעצמו הערה את כל כוחותיו ומתחיו הפנימיים אל מפעלו הספרותי, וחי כל ימיו חיי עיון למדניים מובדלים, מוקף ספרים וכתבי-יד, צולל אל חידות ראשיתו של עם ישראל בימי קדם ובד בבד מנסה לתעד ולפענח את הוויתה של סביבת מוצאו החסידית האוקראינית, שממנה לא ניתק ברוחו עד יומו האחרון.